מקור התרומה ומטרתה   בעבר הרחוק כאשר בעיירות היהודיות היה רב שהנהיג את הקהילה באותה עיירה, אותו הרב היה גם יועץ וגם בעל ידע על כל צאן מרעיתו, כך שמי שהיה בידו ומי שלא, ידע הרב בדיוק את מצבו של כל אחד. כדי לא להלבין פניהם של המקבלים שהרי זה איסור מהתורה, היו בעלי היכולת נותנים לרב את התרומה, והרב היה בסתר נותן את התרומה לנצרכים שקצרה ידם להגיע לפרנסה טובה. זו היתה מטרתה של התרומה, לתת בסתר מבלי לחשוף את הנותן והמקבל - היה הרב מתווך באמצע. כיום הרבנים אשר מקבלים תרומה אינם מעבירים את התרומה לנצרכים (תנסו לבקש מרב עזרה כספית), הרבנים של ימינו לצערנו אוספים את התרומות לעצמם ואת הנצרכים הם שולחים ללשכת הסעד או לתחנות לחלוקת מזון. אך זהו חטא כאמור לקבל תרומה ולא להעבירה הלאה ולכן נותנים הרבנים תמורה לתרומה, או ברכה או קמע או ספר תהילים קטן או משהו אחר, כדי להפוך את התרומה לתשלום ואז בעצם ברגע שהתורם קיבל דבר מה מהרב מיד הפכה תרומתו לתשלום ואז יכול הרב להעביר את התשלום אל חשבון הבנק שלו כי הרי הוא נתן תמורה לתרומה. בימינו כאשר אנו יודעים שהכסף לא ממש עובר לנצרכים דרך הרבנים או בבית הכנסת (כשאנו יודעים שחלק מהעסקים והמכירות הפומביות נעשות בשבת), רצוי ומומלץ להעביר את התרומות באופן ישיר לאנשים שאנו יודעים שהם זקוקים לזה. ועדיף להלבין פניו של אדם בצנעה מאשר לדעת שהוא נזקק ואין מי שייתן לו. בימינו רבנים מקבלים תרומות גם מאלה שעובדים בשבת ולא בוחלים בשום תרומה, גם אם הכסף נעשה בחטא.