ועיניתם את נפשותיכם..   יום כיפור הוא יום בו אנו אמורים לכפר על עוונותינו, שני סוגי עוונות אנו עושים במהלך השנה: בין אדם למקום (חטאים ועוונות כלפי האל)  בין אדם לחברו (חטאים ועוונות כלפי חבירינו וכלל הבריות)   תפילה ותענית תספיק בדרך כלל לקבלת סליחה מהאל, אך סליחה מן האדם עלינו לבקש באופן ישיר ולקבל את סליחתו. אז בכל זאת מדוע אנו צמים ומתפללים אם אפשר לבקש סליחה מהאדם ותפילה אל הבורא? במידה ולא נסלח לנו על-ידי האדם, כאן נכנס המשפט ועיניתם את נפשותיכם (עינוי הנפש - לא עינוי הגוף), עלינו להתרכז היטב היטב ביום הזה בכל החטאים שעשינו כלפי האדם ובאמת מעומק הלב להצטער, שיחמיץ ליבנו בקירבנו מצער וזו הסליחה והכפרה האמיתיים, זה עינוי הנפש האמיתי. הצום, ביום כיפור הוא לא בהכרח עינוי (למי שעושה דיאטה זה אפילו יום חג), הצום הוא קולקטיבי לעם היהודי כדי לאחד אותו, אך אינו חובה מאחר והקדוש ברוך הוא, רוצה שנענה את הנפש ולא את הגוף והצום הוא למעשה עינוי הגוף ולא עינוי הנפש. רבים צמים ומענים את גופם אך אין חרטה בליבם או עינוי הנפש ולכן היום הזה עבורם הוא יום מיותר כי אין הוא משמש את מטרתו. גם אם אתם לא צמים והבעת החרטה הפנימית שלכם היא כנה ואמיתית וביקשתם סליחה מהאנשים שפגעתם בהם, הרי שייעוד יום הכיפור נעשה במלואו. חטאים כלפי האדם שנעשו בזדון אינם ניתנים לכפרה מאחר וזה עלול להיות פתח לעשיית חטאים, מירמה ועוונות במהלך השנה ולכפר עליהם ביום כיפור. האדם צריך כל חייו לדאוג שלא לפגוע באחרים ולבקש סליחה גם באמצע השנה.