חודש הסליחות ויום הכיפורים לא נותנים לנו היתר לחטוא.

ניקיון כפיים ונפש, שיח מיטיב ולשון נקייה בין בריות נדרשים כל השנה. 

האיסור הזה לא יופר גם לא במחיר רכישת מושב יקר בבית כנסת ....

 

יש מי שחודש אלול והמשכו הישיר ביום כיפורים, מהווים עבורו שעון מעורר לבקשת סליחה ולהבעת חרטה אחרת "בשביל מה יש את יום הכיפורים, אם לא כדי להצר על מעשינו", אלא שלפי התורה לא ייהנה ממחילה. מה שנתפס בעיני היהדות כחטא או עוול בכוונה תחילה אינו בר כפרה-חודש הסליחות ויום הכיפורים לא נותן לנו היתר לחטוא. ניקיון כפיים ונפש ,שיח מיטיב ולשון נקייה בין בריות, נדרשים כל השנה. 

 

אין סנגוריה אלוהית לפשע בכוונה תחילה. צריך לזכור שלפי חוקי האנושיות בכלל וחוקי ההלכה בפרט הזדון לא נסלח, אין עליו כפרה לא מול עצמך ולא מול היקום.  אם חטאנו ואנו מבקשים להתחרט בכוונה מלאה על מעשינו, היהדות גורסת שעלינו ליזום פיצוי ככל שיידרש מול הנפגע ולהכיר במעשינו בדרך של עינוי הנפש כפי שמתבטא בתורה במסר "ועיניתם את נפשותיכם" - הכוונה להכרה מלאה במעשים ,כשהעינוי הוא בצער החרטה, בכאב הלב והלחץ בחזה שחשים ברגע הצטערות אמיתי וכנה. התשובה לא תמצא לנו רק בעינויי הגוף שהמסורת שלנו מציעה כאינטרפרטציה לחזרה בתשובה מלאה ביום הקדוש הזה ובימי התשובה הקודמים לו, הצום לא יפתור אותנו מההתמודדות עם מעשינו כי לא די במעשה נקודתי, ביום מוגדר, הצום לא יפלס את דרך המילוט מהתמודדות ומלקיחת אחריות על הפגיעה שפגענו . עשייה במחשבה תחילה והתמודדות בכל יום, 365 ימים בשנה, היא החרטה וההכרה האמיתית. מעשים רעים במטרת זדון לא נסלחים לא מול עצמנו ולא מול הבורא.  

 

את עוצמת התפילה המדויקת, זו המייצרת  חרטה מכוננת, נלד בעצמנו, מתוכנו. היא אינה דורשת תיווך בצורת מושב יקר בבית כנסת של יום כיפור, או עליה לתורה, פתיחת ההיכל ורכישת רימונים.  חרטה ותפילה אמיתית יכולות ל'דבר' בכל שפה  כל עוד היא כנה. 

 

אחד מהסיפורים המוכרים הממחישים זאת, הוא על ילד אחד אשר לא ידע לקרוא ולא יכול היה להצטרף לתפילות, בהרגישו תסכול הולך וגובר ורצון עז להביע תחינותיו ותפילותיו לבורא עולם, שרק שריקה חזקה וברח מבית הכנסת שמא יכעסו עליו, כל יתר המתפללים עצרו בזעזוע את תפילותיהם ונסערו מן התעוזה של הילד, עצר הרב גם כן, עצם עניו שתק רגע ואמר: "עכשיו נפתחו שערי שמים".

 

לצערנו ישנם בתי כנסת בישראל שלא פועלים  על פי חוכמתו של הרב בסיפור, חלקם מעודדים את הנוסחה הריקה-'אם תבקשו סליחה בכיפור יסולח לכם', וברבים מהם  אף נמכרים מושבי סליחות לכל המרבה במחיר בניגוד מוחלט לתפקידם לפתוח דלת לכל דורש בין אם עני או עשיר. חזנים מקבלים תשלום של אלפי דולרים על תפקודם ביום השבתון הזה (למרות האיסור לעבוד ביום קודש) וכל אלו מרחיקים מהכוונה הראשונית של התורה, קשר נטול תיווכים עם הבורא.

וכמו שאי אפשר 'למכור' ליושב במרומים חרטה פתאומית בגלל חשש מיום הדין, כך גם אי אפשר לקנות 'מושבי סליחות' בבית כנסת, ולא משנה כמה כסף נציע עבורם.

 

הכותב, יצחק מזרחי, מייסד המרכז לקבלה מעשית ,חרדי לשעבר, יועץ אישי ועסקי, חוקר מיתוסים ואמונות טפלות ביהדות אשר ממצאיו מוצגים במוזיאון המקרא בירושלים.